הקדמת בן המחבר מול תפארת החיבור לכבוד אביו מדבר בעזרת עוז התאזר
 ארז"ל (עירובין דף נ"ד ע"א) ואר"א מאי דכתיב לחיו כערוגות הבשם וכו' אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם הזה שהכל משבשמין בה תלמודו מתקיים אם לאו אין תלמודו מתקיים. פירש"י שהכל מתבשמין ממנו שמלמד תורה לתלמידים, והנה כונת רז"ל מבואר עפ"י מה שארז"ל ביבמות פרק האשה רבה אר"י א"ר מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם. לגור בב' עולמות, אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יה"ר שיאמרו דבר הלכה משמי בעוה"ז, דאמר ר"י משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמיעה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר, וזה שאמרו אם הכל מתבשמין ממנו, דהיינו שלומד לתלמידים כפירש"י, אז תלמודו מתקיים. כלומר לעולם אף לאחר הסתלקותו מהעוה"ז ג"כ יש קיום לתורתו ע"י תלמידיו שאומרים שמיעתו משמו, אבל אם אין מתבשמין ממנו שאין לומד לתלמידים, אף אם בחייו אסף בחפניו ידיעות התורה הרבה מאוד, אבל במותו יקח הכל וירד אחריו כבודו ובעוה"ז אינו נשאר ממנו כלום ואין קיום לתורתו, והוא פשוט, אבל צריך להבין לשון הכל מתבשמין בו, מ"ש דנקיט האי לישנא ומדוע כינה הכתוב כאן זאת התורה שהרב משפיע לתלמידים בשם בושם, ונראה בס"ד בכוונת רז"ל עפ"י מה ששנו חכמים בלשון המשנה בפירקא דחסידי במס' אבות כל שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובין ממעשיו אין חכמתו מתקיימת וכ"כ אמרז"ל במס' ברכות דף י"ז תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים וכן אמת"ל מגילה דף כ"ו תלמיד גדול שמביא לידי מעשה וכן במקומות אין מספר הוכיח לנו רז"ל שחשובות התורה ומעלותה הוא רק אם כלוה אליה מעשים טובים ויחדיו יהיו תמים שניהם כאחד יתלכדו ולא יתפרדו, וי"ל דגם כאן הורו לנו רז"ל דרכם בקודש דהרב הרוצה להשפיע חכמה ומדע לתלמידיו השומעים לקח מפיו ומנחל עדני תורתו יאבה להשקותם, היא לא תצלח רק אם התורה בלול ביראת שמים ובמעשים טובים, אבל אם כח אין בידו להכניס יר"ש ומעש"ט בלבות תלמידיו, אף אם יוסיף חכמה ודעת, לא יתקיים חכמתו לא יעשה פרי תבואה בלב תלמידיו, והרי הוא כזורע זרע בארץ מלחה, והי' כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב, וזה שנקטו בלשון לימודים שלהם כבושם הזה שהכל מתבשמין מהן, דהנה מצינו לרז"ל במדרש רבה פ' אמור על הפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' אלו ישראל, מה אתרוג יש בו ריח ויש בו טעם, כך בישראל יש בהן שהן בעלי תורה ובעלי מעשים טובים, כפות תמרים אלו ישראל, מה תמרה זו יש בה אוכל ואין בה ריח, כך בישראל יש בהן בעלי תורה ואין בהם מעש"ט, וענף עץ עבות אלו ישראל מה הדס הזה יש בו ריח ואין בו אוכל, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בידיהם מעשים טובים ואין בהן תורה, וכו' הרי שתורה מכונה בשם טעם, ומעשים טובים בשם ריח, וזה שאמרו רז"ל במתק לשונם במאמר הנ"ל אקרא דלחיו כערוגת הבושם אם משים אדם עצמו כערוגת הבשם שהכל מתבשמין בה, היינו שלומד תורה לתלמידים כפירש"י, והתלמידים מתבשמין בתורתו, כלומר שמביאם הלימוד הזה והתורה ההוא שקיבלו מרבם לידי מעשה ולידי מדות ישרות, שהם בבחי' ריח, כדאיתא במדרש אז תלמודו מתקיים לדורי דורות ולעולמי עד, אבל אם אינו בבחי' בושם ואין ריחו נודף מריח יראת שמים ומעש"ט, היא לא תצלח ולא תתקיים והיא כמוץ אשר תדפנו רוח וסערה כקש תשאם
: וכן אמרו ז"ל (במס' יומא דף ל"ח) אמר ר' חייא בר אבא אמר ר"י ראה הקב"ה שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור שנא' כי לד' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, ויש להבין לשון שתלן דנקט דלשון זה אין מתאים עם כוונתם בהמאמר הזה אשר רצונם להורות לנו שבגלל שצדיקים מועטין הם, לא הזריח אורן להאיר על הארץ, כולן או רבים מהן בדור אחד, זה בפני זה, רק חלקן ופזרן אחת לאחת בכל דור ודור ובכל מדינה ומדינה, ודור ודור ישובח מעשיהם, עלה אחת בבד אחת, ובבד בבד יאירו הנרות הללו, והי' לו לומר פזרן או חלקן לכל דור ודור, שהוא לשון יותר מכוון לתכלית המאמר, עכ"פ הלשון שתלן צריך ביאור, אולם כוונת חז"ל מבואר במה שאת"ל בחגיגה דף ג' אקרא דדברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד, מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד"ת פרין ורבין, וכוונתם בזה שפרין ורבין בלב תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם השותים בצמא דבריהם, ושואבין מבאר תורתיהם וי"ל דלכוונה זו המשילו רז"ל ג"כ הצדיקים והתלמידי חכמים שבכל דור ודור לשתולה כמו עץ מאכל ששותלין אותו מצמוח ענפים ומוציא פירות, וילכו יונקותיו ופארותיו, להוציא אילנא דמלבלבי ולציץ צין גם להלן מגזעו ורחוק ממקומו, ע"י שרשיו המתפשטים לכל צד רחוק מגוף האילן, וגם שם יוציא עץ רענן והי' פריו למאכל ועליהו לתרופה, כן אורחות צדיקים שבכל דור ודור שמשפיעום משפעת תורתם ועבודתם לתלמידיהם ולזרעם אחריהם, ולכל הרוצים להנות מאור קדושתם, וירחיבו מקום אהלים ויריעות משכנות מדרשיהם היכא דגרסי יטו, ואל יחשוכו תורתם וחכמתם צדקתם ותמימותם מתלמידיהם השומעים לקח מפיהם וע"י זה הם בבחי' נטיעה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, וזה שאמרז"ל במאמר הנ"ל ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטין ואם כה יעשו יחידי סגולה שבכל דור ודור, שתורתם וצדקתם ישאר להם לבדם בלי שישפיעו לזולתם, ימצא אחד מני אלף קודש לה' ורוב העולם מקולקל, הארץ תשאר שממה תוהו ובוהו מרעת יושבי בה, ורבה העזובה בקרב הארץ, וחפץ הבריאה לא תגיע למחוז חפצה, אי לזאת שתלן הקב"ה כלומר עשאן בבחי' שתולה כעץ שתול על פלגי מים וכנטיעה שפרה ורבה ועי"ז תתרבה הדעת ויתוסף החכמה בעולם ע"י תלמידיהם תרעם אחריהם אשר להם הורו דרך התורה ונתיבות החכמה, אשר ילכו בה להבין להשכיל לשוטט בעמקי ים התלמוד. ולדלות פנינים מדברי רבותינו הראשונים ז"ל, אשר כל קוץ וקוץ ונקודה מדבריהם הקדושים הוא מיעוט המחזיק את המרובה, והלכתא גבירתא ורברבא איכא למשמע מנייהו, וכל דבריהם כגחלי אש, תורת אמת היתה בפיהם וכל דבריהם נמסרו למשה בסיני מתוך האש ביום הקהל כדגרסי' במס' מגילה י"ט ע"ב מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה' עמכם בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרין ומה שהסופרים עתידין לחדש ובמ"ר קהלת אקרא ויתרון ארץ בכל הוא איתא ג"כ ועליהם ככל הדברים מלמד שהראה לו הקב"ה